ההיסטוריה של סיגריות אלקטרוניות: מהפכה או אופנה חולפת?

הרעיון הראשוני: חלום של עשן ללא נזק

הסיפור של vape מתחיל הרבה לפני שהמילה עצמה נכנסה למילון. כבר בשנות ה-60, ממציאים ניסו ליצור מכשיר שיספק ניקוטין ללא שריפת טבק. אחד הפטנטים המוקדמים ביותר נרשם ב-1963 על ידי הרברט א. גילברט, שהציג מכשיר דמוי סיגריה המחמם נוזל בטעמים. אבל הטכנולוגיה של אותה תקופה לא אפשרה ייצור המוני, והרעיון נזנח.

רק בשנות ה-2000, עם התקדמות הטכנולוגיה הסינית, הפך הרעיון למציאות. הרוקח הסיני הון ליק, שסבל מאב מעשן כבד, פיתח את הדגם המסחרי הראשון של סיגריה אלקטרונית ב-2003. המכשיר השתמש בסוללה, מחמם ונוזל ניקוטין, והציע חוויה דומה לעישון – אבל ללא עשן או ריח חזק.

העלייה המטאורית של תרבות הvape

עד 2010, הסיגריות האלקטרוניות החלו לצבור פופולריות במערב, במיוחד בקרב מעשנים שביקשו אלטרנטיבה "בריאה יותר". חברות כמו Juul ו-Blu נכנסו לשוק עם מכשירים קומפקטיים ונוזלים בטעמים מגוונים, מהדרים קלאסיים ועד מנגו וקרמל.

אבל מה שהחל ככלי גמילה הפך עד מהרה לטרנד תרבותי. תחרויות "עשן" , שבהן משתתפים מפיקים ענני עשן גדולים ככל האפשר, הפכו לפופולריות. בתי קפה וחנויות ייעודיות לסיגריות אלקטרוניות צצו ברחבי העולם, והשוק הגלובלי הגיע לעשרות מיליארדי דולרים.

המחלוקת: בין בריאות לפופולריות

למרות ההצלחה המסחררת, המכשירים הללו עוררו סערה. מחקרים הצביעו על סיכונים אפשריים, כמו נזק לריאות (בעיקר בגלל תוספי טעם מסוימים) והתמכרות לניקוטין בקרב צעירים. מדינות כמו ארה"ב וישראל החלו להגביל פרסום ומכירה לקטינים, וחלק מהטעמים נאסרו.

עם זאת, תומכי הvape טוענים שהוא עדיין פחות מזיק מסיגריות רגילות, ומחקרים מסוימים אכן מצביעים על כך. הוויכוח נמשך, והתעשייה ממשיכה להתפתח עם טכנולוגיות חדשות, כמו מכשירים עם מינון ניקוטין מדויק יותר.